The Space of Life

נכנסים — והתקרה מתרוממת לגובה של כמעט שבעה מטרים, הקיר הרחוק נמס לזכוכית מהרצפה עד התקרה, ומפרץ תאילנד פשוט שם, מולכם. זה חלל מגורים פתוח מהסוג שבשבילו משפחות מגיעות לקופנגן: מרחב אחד רציף שבו הספות, שולחן האוכל הארוך והמטבח עם האי פונים כולם אל אותו אופק — אף אחד לא יושב עם הגב לנוף.

התכנון מחזיק את כולם יחד ונותן ליום קצב משלו. קפה של בוקר ליד אי המטבח, ארוחת צהריים ארוכה סביב השולחן, אחר צהריים סביב שולחן הביליארד, פינג פונג, שולחן הפוקר, שחמט ענק או דארטס — ובשעות שאחרי החושך, חדר הקולנוע. מי שמבשל, מי שמדבר ומי שמשחק חולקים חדר אחד בלי להצטופף, כי התקרה הגבוהה והזכוכית נותנות לכל פינה אור ואוויר.

וכשהזכוכית נפתחת הצידה, הגבול בין פנים לחוץ נעלם: הסלון נשפך ישר אל המרפסת ואל בריכת האינסוף שעל קצה המדרון, והשקיעה עוברת דרך כל החלל. זה המקום שבו הווילה הכי חברותית — והכי יפה, בשקט.